למה אני בכחול-לבן / פרופ רות גביזון

מאת מערכת כחול לבן, בתאריך יולי 10th, 2011

יש כאלה שההתפתחויות של השנים האחרונות גרמו להם להטיל ספק בצדקת הדרך של הציונות.  אני לא ביניהם. יהדות היא מרכיב חשוב בזהותי ואני שמחה כי היא מרכיב חשוב גם בזהותם של אחרים.  אני סבורה כי הציונות צדקה בכך שטענה כי יהדות אינה רק דת, וכי מציאות של חיים בעולם רק כקהילות מיעוט בחברות מארחות, אף אם הן פתוחות וליברליות, רעה ליהודים וליהדות ולסיכויי המשכיותה של זהות יהודית עשירה. אני סבורה לכן שהמפעל של מימוש הגדרה עצמית ליהודים בחלק ממולדתם ההיסטורית בארץ ישראל הוא עניין חשוב, מוצדק ואף מלהיב.  אני רוצה לפעול להמשך הצלחתו ושגשוגו.

תנאי מרכזי להמשך קיומו של המפעל הזה לדעתי הוא ההתכנסות של הריבונות הישראלית לשטח שבו יש ליהודים רוב יציב. משיקולים מדיניים ומוסריים כאחד אני סבורה גם כי חיוני שלפלסטינים יהיה מקום בחלק ממולדתם שבה ייהנו גם הם מעצמאות מדינית.  מציאות כזו תוכל לאפשר קיום מקביל של שתי יחידות מדיניות, שבכל אחת מהן מימוש עצמאות מדינית לאחד מן העמים – תוך הקפדה של זכויות שוות לבני העם האחר החיים בכל אחת מהן.

על רקע זה כחול לבן ממש מתאימה לי.  זו קבוצה שאינה מפלגתית ולכן היא מאפשרת התמקדות בהיבט הזה של קיומנו כאן בלי להתחייב למשנה סדורה בנושאים חשובים אחרים שעל סדר היום.  בנוסף, כחול-לבן מדגישה את הצורך החיוני בשימור רוב יהודי יציב בשטח בו תהיה עצמאות יהודית, אולם היא אינה משלבת את העמדה הברורה והנחרצת הזאת עם עוינות כלפי המתיישבים.  גם מאפיין זה הולם את עמדותיי יותר מאשר חלק מהעמדות האחרות המקובלות בציבוריות הישראלית. היאמוכנה לקבל על עצמה דאגה גם לרווחתם של אלה שמימוש ההתכנסות לגבולות מצומצמים יותר עלולה לחייב עקירתם מבתיהם.

לא נוכל להמשיך את המפעל של עצמאות יהודית ודמוקרטית בלי שנוכל להגיע להבנות עמוקות בתוכנו. יש לי מחלוקת עמוקה עם אלה הסבורים כי ניתן ונכון להמשיך לשלוט בכל השטח שבין הים לנהר.  אבל את ההחלטה כל התכנסות ואת ביצועה הייתי רוצה לעשות בלי לשבור את תחושת השייכות והסולידאריות של כל מי שחפץ בהצלחת המפעל הישראלי.

אני שמחה שכחול-לבן נותנת לי את ההזדמנות לפעול ציבורית לקידום מודעות ומימוש של צעד שנראה לי קריטי ודחוף ביותר להמשך הקיום של המדינה – בלי לבסס את הפעולה על שיח של שנאה.