היערכות פסיכולוגית לפינוי עתידי של יישובים ביו"ש // מחקר

היערכות פסיכולוגית לפינוי עתידי של יישובים ביהודה ושומרון

תנועת "עתיד כחול לבן" וחוקרים מבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה, חושפים מחקר ראשון מסוגו המנתח את התייחסות מתיישבי יש"ע לתרחישי פינוי, ומשווה בין עמדות המתיישבים האידיאולוגיים לאלו שמוגדרים מתיישבי איכות חיים:

• המחקר שולל את ההנחה שכל (!) ציבור המתיישבים הינו קיצוני, אלים ובלתי פרגמטי. ציבור זה אינו עשוי מקשה אחת. 

• על פי המחקר –  גם המתיישבים האידיאולוגיים, שעבורם ההתיישבות מהווה הגשמה של ציווי דתי ולאומי, הם פרגמטיים ומקבלים את האפשרות שמצב השטחים ישתנה בעתיד.

• מתיישבים אלו רואים בנאמנותם למדינת ישראל ערך עליון ולכן יסכימו בתנאים מסוימים לקבל נסיגה משטחי יו"ש כדי לא להתעמת עם המדינה. התנגדותם לנסיגה קטנה במיוחד כשישנה תמורה ברורה וכאשר להסכם יש רוב ברור בכנסת. הם מצהירים על נכונות גבוהה יחסית להסתגל למציאות לאחר הפינוי ולהסכים במידת מה להסדר של פינוי-פיצוי.
• מתיישבים אלו מצהירים שהמאבק שינהלו נגד הפינוי יעשה במסגרת החוק  ורק מיעוט מקרבם שוקל לעשות דין לעצמו ולנהוג באלימות. 

• מתיישבי איכות חיים ביו"ש מעדיפים באופן ברור הסכם שלום שיתקבל ברוב מוחץ בכנסת על פני נסיגה חד-צדדית.

• ממצאי המחקר מראים בברור שפיצוי כספי בלבד לא מהווה תשובה למצוקה שיחוו המתיישבים, וחשוב מכך: פיצוי כספי גבוה מעורר דווקא התנגדות חזקה יותר בקרב המתיישבים האידיאולוגיים.  לכן על מקבלי ההחלטות להתייחס לנושא התגובות הנפשיות לפינוי, ולהתייעץ עם גורמי מקצוע מתאימים טרם גיבוש מדיניות.

במחקר ראשון מסוגו אותו יזמה תנועת "עתיד כחול לבן" בוחן צוות חוקרים מבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה (פרופ' גלעד הירשברגר, פרופ' תמר שגיא, ד"ר סיון הירש-הפלר וטל שני שרמן) את הלכי הרוח בקרב מתיישבי יהודה ושומרון בהתייחס לתרחישי פינוי מבתיהם.

המחקר מצביע על כך שלא ניתן לראות את המתיישבים ביהודה ושומרון כמקשה אחת: מתיישבים אידיאולוגיים נבדלים ממתיישבי איכות חיים ומגיבים באופן שונה, ולעיתים אפילו באופן הפוך, לתרחישי פינוי.

המחקר מפריך את ההנחה כי כל ציבור המתיישבים הינו קיצוני, אלים, בלתי פרגמטי וכזה השולל מכל וכל את האפשרות שסטטוס השטחים שנכבשו ב 1967 ישתנה בעתיד.

המתיישבים האידיאולוגיים, שעבורם ההתיישבות ביש"ע מהווה הגשמה של ציווי דתי ולאומי ונוגעת בליבה של אמונתם, ערכיהם וזהותם, מגלים פרגמטיות מפתיעה: נאמנותם למדינת ישראל ולמוסדותיה היא ללא עוררין, והם אפילו מביעים רצון רב לנהל דיאלוג עם ישראלים אחרים בעלי דעות שונות. הם גם מצהירים שהמאבק שינהלו נגד הפינוי יעשה במסגרת החוק,  ורק מיעוט מקרבם שוקל לעשות דין לעצמו ולנהוג באלימות.

הממצא המפתיע במחקר הינו שהמתיישבים האידיאולוגיים לא שוללים נסיגה משטחי יו"ש באופן חד-משמעי וגורף.  הקבוצה הנבדקת מקרבם הגיבה באופן שונה ושקול לתרחישי הפינוי השונים.  הם גם הביעו נכונות גבוהה להסתגל למציאות לאחר הפינוי ולהסכים במידת מה להסדר של פינוי-פיצוי.

אולם, המחיר הפסיכולוגי והחברתי של הפינוי ניכר כבר עתה, עוד בטרם התקבלה החלטה על פינוי, כאשר המתיישבים רק התבקשו לשקול אפשרות שמאורע כזה יתרחש בעתיד.  עצם המחשבה על פינוי עתידי מעורר מצוקה בקרב המתיישבים האידיאולוגיים, והם מגייסים אסטרטגיות התמודדות כגון תפילה וקבלת תמיכה מהקהילה ומתעוררים בקרבם רגשות שליליים כמו פחד, עצב, כעס, ואפילו שנאה.

יצוין, כי כאשר יש תמיכה רחבה בכנסת לנסיגה חד-צדדית התגובה של המתיישבים האידיאולוגים היא הקשה ביותר.  נדמה שתמיכת הכנסת במקרה הזה נתפסת לא כלגיטימית אלא כבוגדנית בעיניהם.  בתגובה לתרחיש הזה הם מקשיחים את עמדותיהם ומגלים נכונות רבה יותר לפעול נגד הנסיגה, אפילו באמצעים לא חוקיים.

לדברי החוקרים, יכול להיות שנסיגה חד-צדדית ברוב גורף מהווה "סדין אדום" עבור המתיישבים האידיאולוגיים, משום שנסיגה חד-צדדית הזוכה לתמיכה רחבה מעלה מחדש את טראומת ההתנתקות מעזה, שאופיינה בדיוק בשני המאפיינים הללו – חוסר תמורה לצד תמיכה גורפת של הציבור, ומעוררת את תחושת הנבגדות שחוו מתיישבים אלו.

מתיישבי איכות-חיים ביו"ש מראים נכונות גבוהה יותר להתפנות ולהסתגל לפינוי, בתרחישים שבהם התמורה המדינית גבוהה (הסכם שלום) והלגיטימיות של הפינוי גבוהה (תמיכה רחבה בכנסת).  כמו כן, מתיישבי איכות חיים מגיבים למסרים התומכים, ובמיוחד למסר של אחדות ישראל, בנכונות גבוהה יותר לקבל את הדין ולהתפנות.

על פי מחברי המחקר, פינוי ישובים מיו"ש מהווה שבר אמוני, אידיאולוגי, וזהותי משמעותי ביותר עבור ציבור המתיישבים ובעיקר עבור הציבור האידיאולוגי.  אנשים שחיו את חייהם למען מטרה נעלה לא בנקל יאספו את הריסות חייהם וישתקמו במקום המגורים החדש ללא התערבות משמעותית של המדינה.

ממצאי המחקר מראים בברור שפיצוי כספי בלבד לא מהווה תשובה למצוקה שיחוו המתיישבים.  אוכלוסייה זו זקוקה למטרה חדשה, לאידיאה חדשה שתמלא את החלל של תפיסת העולם שהתנפצה, והשקעה בפיצוי כספי בלבד, גבוה ככל שיהיה עלול להיתפס כ"קניית אמונה בכסף" ורק יגביר התנגדות בקרב חלק מהאוכלוסייה.   לכן על מקבלי ההחלטות להתייחס לנושא התגובות הנפשיות לפינוי, ולהתייעץ עם גורמי מקצוע מתאימים טרם גיבוש מדיניות.

הסבר על שיטת המחקר

המשתתפים במחקר היו 590 איש ואישה, 303 נשאלים מישובים אידיאולוגים (51%) ו-287 נשאלים מיישובי איכות חיים (49%).  מתוך המדגם הזה 440 נבדקים נדגמו אקראית כדי להשתתף בחלק הניסויי של המחקר. המחקר נערך על האוכלוסייה היהודית הבוגרת (מעל גיל 18) המתגוררת מעבר לקו הירוק למעט: 1. ישובים חרדיים; 2. יישובי בקעת הירדן, כיוון שישובים אלו שונים במהותם ממרבית הישובים ביו"ש.

הישובים ביו"ש חולקו לשתי קבוצות על פי מידת הסבירות שיפונו במסגרת הסדר עתידי: 1. ישובים שיפונו בסבירות גבוהה; 2. ישובים שיתכן ויפונו; ישובים שככל הנראה יסופחו לישראל לא נדגמו. חלוקה נוספת היתה בהתאם לאופיו של הישוב ליישובי איכות חיים וישובים אידיאולוגיים.  בשלב השני נדגמו אקראית ישובים בכל שיוך מוניציפאלי (גוש עציון, גוש שומרון, גוש בנימין, גוש הר חברון, גוש אריאל, גוש מעלה אדומים), בהתאם לגודלם לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בשלב האחרון נדגמו באופן שיטתי בתי המשפחות בכל ישוב.

למשתתפים הוצגו ארבעה תרחישי פינוי: פינוי חד צדדי שעובר ברוב דחוק (51%) בכנסת; פינוי חד-צדדי ברוב מוחץ (66%); פינוי במסגרת הסכם שלום ברוב דחוק; פינוי במסגרת הסכם שלום ברוב מוחץ.

לאחר מכן קיבלו באופן אקראי אחד משני מסרים תומכים: "המתיישבים הינם חוד-החנית של עם ישראל"; "אחדות ישראל הינה ערך עליון".  קבוצה שלישית קיבלה מסר ניטראלי ששימש כביקורת.

לאחר קריאת התרחישים והמסרים המשתתפים במחקר ענו על שאלות הנוגעות ל: 1. מוכנות לפיצוי תמורת פינוי; 2. נכונות להסתגל למציאות החדשה שלאחר הפינוי; 3. גיוס מנגנוני הסתגלות לקראת אפשרות של פינוי; 4. רגשות כתגובה לאפשרות של פינוי; 5. רצון להתנגד באופן חוקי או באופן אלים ולא חוקי לפינוי; 6. יחס למדינה, יחס לקבוצת המתיישבים, ולכלל הציבור הישראלי.

"עתיד כחול לבן" פועלת להבטיח את עתידה של ישראל כבית לאומי ודמוקרטי לעם היהודי, ולקבוע גבולות בטוחים למדינת ישראל, במציאות של שתי מדינות לשני עמים – עם הסכם או בלעדיו. עתיד כחול לבן נוסדה בשנת 2009 בידי עמי אילון, שר בממשלה וראש השב״כ לשעבר, אורני פטרושקה, יזם הייטק ויזם חברתי, ועו"ד גלעד שר, לשעבר ראש לשכת ראש הממשלה אהוד ברק ומראשי המו״מ המדיני עם הפלסטינים.