דברים שנשא גלעד שר בערב מונולוגים

דברים שנשא גלעד שר בערב מונולוגים שהתקיים לאחרונה במסגרת "תיאטרונטו"

"… הסכמתי, כדי לבוא ולהגיד לכם שאפשר. שלמרות כל הקשיים, הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים ניתן לפתרון, וחייבים לעשות כל מאמץ כדי לפתור אותו.

שנים אני עוסק בניסיונות לקדם שלום בינינו לבין הערבים, מנהל משא ומתן, רשמי ולא רשמי, ומלמד איך עושים את זה. אני מעורב כבר 15 שנים במאמצים להביא שלום לאזור הזה. יש פתרונות, ויש תוכניות, ויש הבנות, ויש מתווים. אבל נדרש שהציבור יפנים את הדחיפות, ואת הצורך, ויגבה את המנהיג שיביא את ההכרעה.

כי אחרת, יקרוס גם רעיון שתי מדינות לשני עמים כפתרון לסכסוך. את מקומו יתפוס סיוט ושמו מדינה דו לאומית. ואנו נהיה בה המיעוט, שקבר את הציונות.

… צריכה להיות מדינה ליהודים. ואני רוצה לחיות במדינה שיש בה רוב יהודי, שהיא דמוקרטית ומוסרית.

אני רוצה לחיות במדינה שגבולותיה ברורים, ובטוחים, שבתחומה מתקיימים שלטון חוק וסובלנות, מדינה המכבדת את אזרחיה. זה בעיני ביטחון לאומי.

לא מפני שאובמה לוחץ, לא בגלל הטרור או האלימות, לא בגלל שמצבנו הבינלאומי בשפל שלא היה כמותו. לא בגלל התעוררות האנטי-ישראליות, שהיא האנטישמיות החדשה.

ממש לא. אלא משום שרוב הציבור בישראל רוצה לסיים את הסכסוך עם הפלסטינים ולהפסיק לשלוט בעם אחר. אני לא מוכן להשאיר את הזירה לקיצוניים שיקבעו את עתידנו. לא למען הפלסטינים אנחנו רוצים בזה, אלא למעננו. לטובתנו. זהו בעיני האינטרס הציוני. בלי שום קשר לשמאל וימין.

ואני מרגיש שאנחנו כולנו ישנים. קיומה של מדינת ישראל אינו מובן מאליו. צריך לעבוד על זה. צריך להתאמץ לשמר את מה שהקימו פה לפנינו, ואנחנו לא עושים די כדי להבטיח את העתיד.

איך עושים את זה?

המתווה הכללי לסיום הסכסוך בהסדר מדיני, הסדר קבע, ידוע לכולנו מזה 10 שנים ויותר, מאז ימי הנשיא קלינטון ותוכניתו. הנה בקווים כלליים:

–          סיום הסכסוך ההיסטורי בין העם הפלסטיני לעם היהודי;

–          הגבול יעבור סביב התוואי של גדר הביטחון. על בסיס קווי ה- 4 ביוני 1967, עם שינויים מוסכמים, לרבות הכללת רוב המתיישבים בגושי ההתנחלות העיקריים (גוש עציון, ירושלים רבתי, מערב השומרון) שיסופחו למדינת ישראל, ופיצוי על כך;

–          המדינה הפלסטינית תוגדר כבית הלאומי היחידי של העם הערבי הפלסטיני, ומדינת ישראל תוגדר כבית הלאומי של העם היהודי;

–          לא תוכר בשום אופן זכות השיבה של פליטים למדינת ישראל. הפליטים הפלסטינים ישוקמו במדינות מושבם, במדינה הפלסטינית ובארצות נוספות שיביעו את נכונותן לקלטם. יוקם מנגנון בינלאומי לשיקום הפליטים ולסיוע למדינות ערב אשר יקלטו אותם בתחומן;

–          כדי להבטיח את ירושלים בירתנו כעיר בעלת רוב יהודי לדורות, יש לחלקה במסגרת הסדר-קבע, ולמסור את השכונות הערביות לידי הפלסטינים. האגן ההיסטורי והעיר העתיקה: משטר מיוחד. כלומר, אזור ירושלים ישמש לשתי בירות: ירושלים היהודית ואל-קודס הערבית, שביניהן יחצוץ קו ריבונות ברור ומוגדר. באגן הקדוש, סביב העיר העתיקה, יחול משטר מיוחד, יתכן בינלאומי, אשר יבטיח את חופש הגישה והפולחן לכל הדתות. הייתי שותף לעבודה של חמש שנים – ממשל, ביטחון, חוק וסדר, יישוב סכסוכים, סמכויות אזרחיות – על העיר העתיקה בירושלים. משטר מיוחד;

–          אנחנו נמשיך כמובן לדאוג לבטחוננו בעצמנו. אך בנוסף, הסדרי הביטחון יתבססו על היותה של פלסטין מדינה מפורזת, ועל ערבויות בינלאומיות ארוכות-טווח להבטחת יציבות אזורית;

–          יתחיל חינוך לשלום ולדו-קיום בין שני העמים.

… איך מגיעים לזה?

צריך לדבר. עוד ועוד. לא רק בין המנהיגים – מה שלא קורה – אלא גם בינינו לבין עצמנו. לשתף.

בעקבות הסדר מדיני, לכשיגיע, מתנחלים יצטרכו, בחלקם, למצוא את ביתם במדינת ישראל. ויחד נצטרך כולנו לבנות מחדש את הישראליות ואת החזון הציוני גם בשבילם. צריך יהיה בסופו של דבר לעזור למצוא יעדי הגשמה אחרים. ארבעים שנה הניפה הציונות הדתית הלאומית דגל אחד: ההתיישבות ביהודה ושומרון.

הנה עוד נתון: בכל פורמט של הסדר קבע מרבית התושבים היהודיים מעבר לקווי 1967 ישארו במקומם. מבחינה ריאלית, מדובר על פינוי של בין 80,000 (16% מהתושבים) ל-130,000 (26%) תושבים יהודיים, תלוי לפי קו הגבול שיוסכם עליו.

וההצדקה לכך פשוטה מאוד: מדינה יהודית ודמוקרטית אפשרית רק תוך היפרדות מהפלסטינים והפסקת השליטה בהם. כדי להבטיח זאת צריך לפנות את ההתנחלויות שבעומק השטחים.

… למנהיגים נאמר – התחילו, והמשיכו, במשא ומתן רציף, קשה, מורט עצבים, מוכה באלימות, שיהיה נתון לאילוצים קשים של היסטוריה ודת ופוליטיקה, וביקורת מכל עבר, מבית ומחוץ. אם בסופו של המאמץ הזה לא יסתייע לחתום על הסדר שלום ארוך טווח, נעשה זאת בשלבים. ואם גם אז לא יילך –  נעשה זאת בעצמנו, חד-צדדית.

…אך בינתיים, שלא ימכרו לציבור שאין פרטנר, ושזה לא הזמן המתאים. ברור שיש בעיות בדרך להסדרים מדיניים, אני מודע לכולן. יש פרטנר גם אם הוא חלש ועיקש וגם אם מנהיגותו לא מוצאת חן בעינינו ופועלת באוזלת יד. רוב בשני העמים רוצה מציאות אחרת ועתיד אחר.

… שלום עושים עם אויבים, ולכן צריך לדבר איתם. כל סכסוך ניתן לפתרון וכל שנאה חולפת, אף אם לאחר דורות רבים נותרות צלקות. צריך להניח אותה בצד.

האם אפשר בכלל להידבר, פנימית? בינינו? אפשר.

על ממשלת ישראל להכין תוכנית לאומית מקיפה וכוללת, אשר לוקחת בחשבון את לקחי ההתנתקות מרצועת עזה וצפון השומרון, ואת צרכי המדינה: נגב, גליל, התיישבות ירוקה, תעסוקה. והפינוי צריך להיות כזה אשר ישמור על כבוד האדם, למנוע סבל של עקירה לא מוסברת שאינה משרתת מטרה מוסכמת, תוך יצירת בסיס קהילתי, כלכלי ותעסוקתי למפונים, לגושי ההתנחלות או לישראל גופא. צריך לקיים בינינו שיח משתף בין אנשים. להקשיב. מה רצוי לכם. קבוצות לדיון פתוח. לא להפיל החלטות על העם. בטח לא על אלה שעלולים להיפגע מהן.

… ולהבהיר שסוגיות הליבה, בסכסוך בין שני העמים – ירושלים, פליטים, גבולות, ביטחון – לא ייעלמו רק מפני שמתעלמים מהן. להיפך, הן יוחרפו ופתרונן יתרחק מאיתנו."