חוק השיבה – לפיצוי המתיישבים החוזרים לישראל / עמי איילון

סוף הקפאת הבניה, כינוס מושב החורף של הכנסת, החלטות הליגה הערבית והבחירות בשני בתי הקונגרס באמריקה לא מאפשרים הדחקת הנושא המדיני. בנוסף, הקולות הגוברים בישראל ובעולם המצדדים במדינה אחת לישראלים ופלסטינים מחייבים את ישראל לגבש עמדה מדינית.
הרוב בחברה הישראלית רוצה לראות את ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, ברוח מגילת העצמאות, ומוכן למחיר הכרוך בהסדר על בסיס שתי מדינות לשני עמים. המחלוקת היא על הדרך להשגת הסדר זה.
חלקים מהציבור, משני צידי המפה הפוליטית, מאמינים שיש להתכנס לגבולות ברורים רק במסגרת הסכם קבע. כך מבלי להתכוון הם הופכים לבני ערובה של הצד הפלסטיני (שאם לא יעתר ימנע ההסדר).
חלקים אחרים בציבור מאמינים שהזמן דוחק ויש לצאת באופן חד צדדי, וזאת למרות הבעיתיות הקשה הן בהעברת מסר של ויתור להתנגדות הפלסטינית והן בצעד כוחני כלפי המתישבים הרואים את החזרתם למדינת ישראל כעקירה לא מוצדקת, שכן ללא הסכם שלום קורבנם היה לשווא.
חוק המסדיר את חזרתם של המתישבים אשר חיים ממזרח לגדר הבטחון ואשר מוכנים לחזור מרצונם כיום הוא תחילתה של דרך שלישית, דרך המלך המדינית – היפרדות בלתי מותנית.
הליכה בדרך זו איננה מותנית בצד הפלסטיני, אך אינה פוגעת באפשרות למשא ומתן אמיתי ואף מחזקת אותה.

"חוק השיבה", המאפשר חזרת מתיישבים שרוצים לחזור, מהווה תחילת תהליך ביוזמה ישראלית עצמאית., תהליך זה, היוצר מציאות של שתי מדינות ללא סיכון בטחוני, יזכה לתמיכת רוב הציבור בישראל כמו גם לתמיכה וסיוע של הקהילה הבין לאומית.
החוק המוצע יכלול פיצוי כספי נדיב לכל משפחה ממזרח לגדר הביטחון, על מנת לאפשר חזרתה למדינת ישראל, כשליחים אשר נשלחו מטעמה ושליחותם הסתימה.
החוק גם יבטיח שהחוזרים היום לא יפגעו כלכלית, ובעתיד יקבלו כל תשלום נוסף באם ישולם למתישבים אשר יתפנו בשלב מאוחר יותר כתוצאה מהחלטה מדינית על פינוי.
ניתן לכלול בחוק תוספת תגמול למתיישבים אשר יתיישבו מחדש באיזורי עדיפות לאומית.
בחוק יקבע שכל מתיישב אשר יעבור להתגורר ממזרח לגדר אחרי תאריך קבלת החוק לא יזכה בעתיד לכל פיצוי מהממשלה אם וכאשר יפונה. בנוסף, יקבע בחוק שהבתים מהם התפנו המתיישבים לא יאוכלסו, וממילא אם יתיישב בהם מישהו באופן פיראטי לא יהיה זכאי לכל פיצויים בעת הפינוי.
החוק במתכונת זו פונה לשלושה קהלים:

הקהל הראשון הוא ציבור המתישבים ביהודה ושומרון, אליהם הוא מעביר מספר מסרים:

1. ממזרח לגדר הביטחון לא תהיה ריבונות ישראלית.

2. אנחנו קוראים לכם לשוב הביתה, שליחותכם הסתימה.

3.אינכם בני ערובה של קיצונים המובילים לעתיד של מדינה אחת של ישראלים ופלסטינים.

4. למדנו את טעויות העבר, אין אנו כופים פינוי ללא הסדר מדיני ואין אנו כופים לוח זמנים מחייב של 6 חודשים למעבר משפחה.

5. אנו מכירים בחשיבות שליחותכם עד היום – בזכותכם הכירו מדינות ערב בישראל כמדינת העם היהודי וכעת, כששליחותכם הסתיימה, מדינת ישראל פורסת לכם שטיח אדום בחזרתכם הביתה.

הקהל השני הוא הקהיליה הבין לאומית ומדינות ערב המתונות. החוק מבהיר שישראל אחראית לעתידה ויוצרת בשטח מציאות של שתי מדינות לשני עמים בהתאם להחלטות האו"ם. לא עוד אחד בפה ואחד בלב, אנחנו מעבירים מסר של אמינות להצהרותינו המדיניות אשר רבים בעולם הטילו בהן ספק.

הקהל השלישי הוא הציבור הפלסטיני. אנחנו מעבירים מסר של אמינות ונכונות להידבר לצד אמירה ברורה – הסדר של מדינה אחת לישראלים ופלסטינים אינו אופציה. בפעם הראשונה מאז 1967 ישראל מחזירה מתיישבים מאיו"ש ולא שולחת אותם מזרחה. זהו מסר שחסר עד היום לאמינות הצהרותינו, אפילו בתקופת אוסלו. בנוסף לכך אנו קוראים לפלסטינים להידבר אך איננו מתנים בכך את פעולותינו ואת השליטה בגורלנו: אם תבואו להידבר יעבור הגבול על נתיב מוסכם. אם לאו, הרי שבעוד 40 שנה יכיר העולם בגדר הביטחון כגבולה המזרחי של ישראל, כפי שעבר מהחלטת החלוקה מ1947 להכרה בקווי 1967.

במקביל לחקיקת החוק, במציאות של תהליך מדיני המבוסס על חוק השיבה יכולה ישראל לקבל החלטה שבמקומות ממזרח לגדר בהם תישאר ישראל גם בהסכם תמשך הבניה, ובאזורים שישארו במשא ומתן תמשך ההקפאה. בירושלים בשכונות היהודיות תמשך הבניה, ובערביות תופסק כליל.

על ממשלת ישראל להובילנו לעתיד שיש בו תוחלת למדינת הלאום היהודי. חוק כמתואר לעיל יהווה תחילתה של דרך נכונה ובלתי מותנית באחרים. חובתנו האזרחית היא לדרוש חקיקת החוק מנציגינו בכנסת כבר במושב החורף הקרוב.