blueבהמשך לסאגת מאמרו של מירון בנבנישתי (”כך הפכה ישראל למדינה דו-לאומית", הארץ, 23.01.10), אנחנו מפנים תשומת הלב למאמר הנגד שמפרסם המזרחן מתי שטיינברג ("חלום בהקיץ", הארץ, 04.02.10) בזכות פתרון שתי המדינות ונגד המדינה הדו-לאומית שמטיף לה בנבנישתי.
כמובן שמערכת עתיד כחול לבן מסכימה עם שטיינברג שמודל של שיתוף שיוויוני אינו ריאלי למציאות היהודית-פלסטינית באזורינו. לא בטווח הנראה לעין, ובוודאי לא במציאות פוליטית של מדינה אחת. מעבר, חשבנו שנכון לתת הד לשתי נקודות ששטיינברג מעלה:
מעניינת במיוחד קביעתו של שטיינברג, שבעבר ייעץ לראש השב"כ וגם היום נקרא לתדרך גופי ממשלה שונים, לגבי ירדן. להבנתו, הקמת מדינה פלסטינית היא הכרח לקיומה של ירדן. חוסר היציבות ממערב (או בשמו הפשוט: הסכסוך הישראלי-פלסטיני) הוא עצמו איום קיומי על ירדן, שכן היציבות הפנימית בירדן מושפעת ישירות ממצבם של הפלסטינים. כשיש סכסוך ללא אלימות – ירדן סובלת. כשיש סכסוך עם אלימות – ירדן סובלת מאד. ומי שטוען שהאינטרס הירדני מחייב המשך שליטה הישראלית בגדה המערבית שתבוא על חשבון עצמאות הפלסטינית פשוט מבלבל את המוח. לממשק הירדני-פלסטיני העתידי יש אמנם מורכבויות משלו, ומן הסתם ישראל תשחק תפקיד כזה או אחר שם. אבל אף אחת מהמורכבויות הללו לא סותרת הקמת מדינה פלסטינית, להפך.
קביעה נוספת מעניינת של שטיינברג היא שבהעדר הסדר של שתי מדינות, החמאס יעלה לשלטון גם בגדה המערבית.
ומשתי הסיבות הנ"ל, ועוד רבות אחרות, האינטרס הישראלי-ציוני מחייב הסדר על בסיס שתי מדינות לשני עמים.