הסיפור שלא ידענו לספר

אנחנו, שחרדים לגורלה ועתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ותומכים  בפתרון שתי מדינות לשני עמים, לא יודעים לספר את הסיפור שלנו.

רוב הציבור היהודי רואה בנו  "אוהבי ערבים" ומפקירי הביטחון הלאומי.

אנשי הימין  מספרים את הסיפור שלהם טוב יותר והוא מתקבל אצל רבים כנכון  ובטוח יותר. הם מצליחים לשכנע, שוב ושוב על פי תוצאות הבחירות, כי גישתם  מפוקחת יותר בראיית הפלסטינים  והעולם הערבי  וכל שינוי מהסטטוס קוו הוא חסר אחריות מדינית וביטחונית.

אנחנו לא יודעים איך לספר שהסטטוס קוו שמקדש הימין הוא למעשה מציאות מידרדרת חד כיוונית בדרך למדינה דו-לאומית מדממת. אנחנו נכשלים בלספר כי זו מציאות שאסור להסתפק בלנסות ולנהל אותה. זו מציאות שחייבים לשנות.

הימין נותן פתרונות טקטיים חלקיים ורגעיים לטילים מעזה ומחבלים מיו"ש  ובשל כך הטילים מעזה ימשיכו ויפלו תוך שהם מרחיבים את טווח פגיעתם. מחבלים מיו"ש ימשיכו ליטול חיי יהודים כאילו זאת גזירת גורל שיש להשלים איתה.

אנחנו נכשלים לספר  שהפתרון לספינת הטיטניק השטה בבטחה אל ריסוקה וטביעתה הוא רק בשינוי נתיב השייט ובסדרה של מהלכים שבסופם ניפרד מהפלסטינים, בשלום וגם לא בשלום.

אנחנו נכשלים לספר שזיהינו הזדמנויות שמאפשרות לנו חלונות זמן מוגבלים לשיתוף  פעולה על בסיס של זהות אינטרסים עם העולם הערבי המתון, זה שחושש לגורלו שלו מהכוחות האסלאמיים הפונדמנטליסטים.

הימין מספר את הסיפור שלו על עם לבדד ישכון, ממנף את הפחד וטראומת השואה ומוביל אותנו להיות מדינת אפרטהייד תוך הבטחה שזו הדרך לשמור על הביטחון.

זו אשליה שלא תימנע  טילים מעזה ומחבלים מיו"ש.

זו אשליה מסוכנת שמביאה אותנו להיות מוחרמים ומנודים בעולם. וכשההחרמה והנידוי יהפכו למציאות חיים – הכלכלה שלנו תתרסק. וכשהכלכלה תתרסק ניקלע למשבר חברתי עמוק. הצעירים, המוכשרים  ובעלי הממון יעזבו  למדינות בהן יוכלו להתפרנס ולגדל ילדים בשקט ובבטחה. המשבר הכלכלי ילך ויעמיק ועמו אבטלה רחבה. האלימות הבין דתית תגבה עוד ועוד קרבנות. סיבובי האלימות מול עזה וביו"ש יהפכו לתכופים יותר ויותר.

מתישהו,  (בעשור שבין 2020 ל2030-? בעשור שאחריו?)  במציאות מדממת ותחת משבר כלכלי עמוק ניכנע לדרישה אולטימטיבית של העולם לבחור בין מתן  שוויון זכויות מלא לפלסטינאים לבין פתרון שתי המדינות. רק אז, תחת תכתיבים  נוותר ונחזור לגבולות 67 .  נעשה זאת מעמדה של חולשה כלכלית ובמציאות חברתית קשה. הדרך לשיקום תהיה ארוכה והמחירים יהיו אינסופיים.

אנחנו, שחרדים לגורלה ועתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, חייבים למצוא את הדרך לספר את הסיפור שלנו כדי להציל דורות של ישראלים מהמציאות שהימין מוביל אליה בעיניים עצומות לרווחה ובבטחה מלאה.