blueההגדרה של גבולותינו, גבולות מדינת הלאום של העם היהודי, אינה צריכה להיות תלויה באיש: לא בפלסטינים, לא בקהילה הבינלאומית – רק בנו. ואם לא נעשה זאת באופן עצמאי – בדחיפות, בקור רוח ובאחריות – נמצא את עצמנו נדחקים לפינה כמצורעים, ונכפים לעשות זאת.
במשפט הבינלאומי, מדינה מוגדרת על פי אוכלוסייה קבועה, שטח מוגדר, ממשל אפקטיבי ויכולת לנהל יחסי חוץ. לפחות לשני מרכיבים אין לנו כיום תשובה – ממשל אפקטיבי ושטח מוגדר, ובקרוב גם יחסי חוץ לא נוכל לנהל. החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 בדבר חלוקת ארץ ישראל המנדטורית למדינה יהודית ולמדינה ערבית מוזכרת במגילת העצמאות כנדבך היסטורי, מוסרי ומשפטי לחידוש העצמאות היהודית בארץ ישראל. אולם ההכרזה על הקמת המדינה לא כללה התייחסות לגבולותיה.
או שנגיע לפתרון של שתי מדינות לשני העמים, או שנידרדר לאחת משתיים: מדינה בלתי שוויונית, או מדינה פלסטינית-יהודית. רובנו רוצים לחיות במדינה שגבולותיה ברורים ובטוחים, שיש בה רוב יהודי, שהיא דמוקרטית ומוסרית, ושהמיעוטים בה נהנים משוויון זכויות. לכן, חובה על כל ממשלה אחראית לפעול היום כדי להבטיח את זהותה היהודית, הציונית והדמוקרטית של המדינה. לצורך כך עלינו להיפרד מהפלסטינים ולפנות התנחלויות.
רוב הציבור בישראל אכן רוצה לסיים את הסכסוך עם הפלסטינים. הרוב הזה כולל גם אזרחים מהמרכז ומהימין המתון, המייחלים להכרעה, לכאן או לכאן. הכרעה לגיטימית, מנומקת, שבה יתמוך רוב העם. אך הציבור צריך להפנים את הדחיפות ואת הצורך, ולדרוש מן הממשלה להביא לידי הכרעה – אנחנו הרי רוצים מדינה נורמלית, נאורה, חופשית והומנית, ואת זה לא משיגים תוך כדי שליטה במיליוני פלסטינים תחת כיבוש.
המתווה הכללי להסדר מדיני ידוע לכולנו זה עשר שנים ויותר, מאז ימי הנשיא ביל קלינטון. סוגיות הליבה בסכסוך בין שני העמים – ירושלים, פליטים, גבולות, ביטחון – לא יתאיידו מאליהן רק מפני שמתעלמים מהן. להיפך, הן יוחרפו, יסתבכו, פתרונן ירחק מאתנו, וסופנו שפתרון מוכתב ייכפה עלינו.
עם המתנחלים צריך לדבר על עתידם ברצינות וביושר, לא להוציאם מהשבט. אנשים אלה, למעט כמה מאות פורעי חוק וגזענים קיצונים, ראו עצמם עד כה שליחים של הציונות, חלוצים. יחד אתם נצטרך כולנו לבנות מחדש את הישראליות בגבולות בטוחים ומוכרים. 40 שנה הניפה הציונות הדתית-לאומית דגל אחד: ההתיישבות ביהודה, שומרון ועזה. צריך למצוא יעדי הגשמה אחרים, בתוך הגבולות המוכרים והבטוחים שנקבע לנו.
מקובל לטעון, שההתיישבות קבעה את קווי הגבול בדורות הקודמים. אלא שהאמת ההיסטורית הפוכה: הגיאוגרף פרופסור גדעון ביגר קובע, שב-130 השנים האחרונות, חוץ ממטולה ב-1920, שום יישוב יהודי לא קבע קו גבול כלשהו. אכן, גם האתוס הזה, כך נראה, אינו עומד במבחן המציאות.
הממשלה הנוכחית נטשה את הזירה המדינית והותירה אותה בידי זרים, נתונה למניפולציות של מבקשי רעתנו ושל קיצונים שיקבעו את עתידנו. זו זכותנו המלאה לדרוש מראש הממשלה למלא את חובתו הבסיסית ולהבטיח את עתידנו. עליו לחתור נמרצות לפתרון מוסכם עם הפלסטינים, המבוסס על העיקרון של שתי מדינות לשני העמים. במקביל, עליו לנקוט מדיניות יזומה לקראת מציאות אזורית אחרת, ובכלל זה עידוד חזרתם לישראל של מתיישבים ישראלים החיים כיום ממזרח לגדר. יש להתקדם במקביל: הן תוך הסכמה עם הפלסטינים ותיאום עמם, הן בתהליך בלתי מותנה שתלוי בהכרעה ישראלית עצמאית בלבד לגבי גבולותיה. כך תתחזק ישראל במשא ומתן, ובו בזמן תתקרב אל היעד של מדינה יהודית, דמוקרטית ובטוחה.